בימים אלה סיימתי בשעה טובה את העבודה על עיזבונם של דוד וסימה שטולמן ע"ה.
את הפניה קיבלתי מבתם- דליה הימלפרב שטולמן, שמחוץ לביתה הצטברו ארגזים רבים שהכילו את החומר המרתק של בני המשפחה לדורותיהם. המכתבים הרבים, התמונות, התעודות והמסמכים היו מגובבים ללא סדר, ובתנאים פיזיים הרחוקים מלהיות אופטימליים- דבר כה אופייני כאשר אנחנו מפנים את בית ההורים שנפטרו וקשה לנו להתמודד עם הניירת….
טיפול בעיזבון ההורים, המכיל למעשה גם את ההיסטוריה המשפחתית של בני הדורות הקודמים, הוא משימה מורכבת גם ( ובעיקר) מבחינה ריגשית.
העבודה עם דליה והמפגש גם עם חלק מבני משפחתה היה תהליך מרתק מהבחינה המקצועית, אך לא פחות מכך מבחינה אישית- פגשתי אנשים מקסימים שלא היה סיכוי שאתוודע אליהם בדרך אחרת, ורכשתי חברים חדשים!
ולא פחות מכך- התוודעתי לעוד נתח מההיסטוריה המרתקת של עמנו, רבת התהפוכות והגלגולים.
דוד שטולמן ז"ל נולד בלובלין שבפולין, בן למשפחה שומרת מצוות. סבא שלו- הרב יצחק שטולמן (שבביתו גם חי בין השנים 1934-1939, עד שקיבל ויזה הומניטרית לברזיל) הקים בשנות ה-30 ביחד עם הרב מאיר שפירא את 'ישיבת חכמי לובלין'.
דוד היה חבר פעיל ומדריך נערץ בתנועת 'ביתר' בלובלין.
ממש לפני המלחמה, ב1939, הצליח לקבל יחד עם אימו ויזה הומניטרית לברזיל ( לצורך איחוד של המשפחה הגרעינית) כדי להצטרף לאביו ולאחיו שכבר שהו שם. גם בברזיל הוא המשיך בפעילותו בתנועת 'ביתר', כשהוא שומר על קשר עם חבריו מסניף 'ביתר' בלובלין, ומאוחר יותר גם עם אלה ששרדו את המלחמה והגיעו לארץ. מצאנו בעיזבון מכתבים מרתקים המתארים את שנות המלחמה, ההעפלה, וההיקלטות בשנים הראשונות בארץ . את המכתבים האלה גם תרגמנו. עם השנים עזב דוד את דרכה האידיאולוגית של תנועת בית"ר .
בברזיל פגש דוד את סימה לבית קירז'נר, בת למשפחה מאוקראינה שהיגרה בתחילת המאה ה-20 אל הקולוניות של הברון הירש בדרום ברזיל, שרכש גם אדמות להתיישבות יהודית בצפון ארגנטינה. משפחתה היתה מוכרת וידועה מאד בקולוניות אלה.
דוד וסימה נישאו ועלו ארצה לאחר קום המדינה. הם התיישבו בקיבוץ כיסופים ולאחר מכן בקיבוץ כפר סאלד. בין המסמכים – שהועברו בסוף התהליך לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי- נמצאו תמונות רבות מהשנים ההן בכפר סאלד, כמו גם מכתבים רבים עם ההורים שנותרו בברזיל, המתארים את החיים בקיבוץ בשנים ההן.
החיים השיתופיים בקיבוץ לא התאימו לסימה, ובלב כבד חזרו בני הזוג לברזיל, עם דליה ביתם הקטנה.
בברזיל היו דוד וסימה פעילים ביותר בתחום החינוך- הפורמאלי והבלתי פורמאלי. הם לימדו וניהלו בבתי ספר יהודיים בסאן פאולו, ואף הקימו את תנועת הנוער הציונית הגדולה ביותר בדרום אמריקה, הפועלת עד היום בחלק מארצות אמריקה הלטינית.
דליה ואחיה אילן בגרו ועלו ארצה, ובעקבותיהם שבו ארצה גם הוריהם.
גם כאן נמשכה פעילותם הציבורית העניפה- סימה שהקימה את " מפעל המשפחתונים" בירושלים, ודוד שניהל במשך 10 שנים את " בית קנדה" – מרכז קליטה לכ- 300 משפחות עולים בשכונת ארמון הנציב בירושלים.
בסיומה של הדרך, לאחר מיון החומר , ארגונו, וסידורו, ולאחר שמכתבים נבחרים נמסרו לתרגום, ומסמכי המשפחה והתמונות גם נסרקו, הועבר הארכיון בצורה מסודרת ל'ארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי' בירושלים. כאן הוא ישתמר בע"ה בתנאים אופטימליים, ויונגש לטובת הציבור והמחקר בסיום התהליך.
